מאת: עו"ד איתי גלסברג | פורסם בתאריך: 16/10/19
צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק שחוקק בשנת 2008 חייב לראשונה את כל המעסיקים במשק לבטח את עובדיהם בביטוח פנסיוני מינימלי. התקדמות זו הביאה להתפתחות בפסיקת פיצויים בגין הפסדי פנסיה במסגרת תביעות נזקי גוף, הפסדים הנובעים מירידה בשכר או אי מימוש ההשתכרות הפוטנציאלית בעקבות הפגיעה, התפתחות בה דנו במאמרי הקודם.
במאמר זה אדון בפסיקת בתי הדין לעבודה בתביעות פיצויים המוגשות על ידי עובדים או שאיריהם בגין הפסדי פנסיה הנובעים ממחדל של המעסיק לבטח את העובד בביטוח פנסיוני מלא כדין. תביעות מסוג זה הפכו רלוונטיות ושכיחות יותר מאז כניסתו לתוקף של צו ההרחבה. צו ההרחבה קובע כי הכיסוי הפנסיוני שעל המעסיק לדאוג לספק לעובדו יכלול כיסוי למקרה מוות או נכות. בקרות אירוע מזכה (מוות או אבדן כושר עבודה מכל סיבה שהיא) לעובד שעקב מחדלי המעסיק אין לו כיסוי פנסיוני מלא וכדין, המעסיק עלול להיות חשוף לתביעה בשיעור השווה לתשלומים שהעובד היה צפוי לקבל מקרן הפנסיה אלמלא מחדליו.
בית הדין הארצי הבהיר במספר פסקי דין כי החובה לבצע הפרשות על פי צו ההרחבה היא מוחלטת ואינה מותנית בהסכמתו או בהעדפותיו של העובד. זו הוראה קוגנטית ולא יהיה כל תוקף להסכמה של עובד לוותר על זכותו מכוח צו ההרחבה. אין רלוונטיות לעמדתו של העובד ביחס לניכוי חלק העובד בהפרשה משכרו, כפי שאין רלוונטיות לעמדתו לעניין ניכוי מס ההכנסה או דמי ביטוח לאומי משכרו (ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים (12.11.08)).
ההוראה המחייבת את המעסיק להעביר לקרן הפנסיה תשלומים להבטחת זכויות הפנסיה של עובדו הינה למעשה תנאי בחוזה האישי של כל אחד מהעובדים עם המעסיק (סעיף 30 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957). לפיכך הפרה של הוראה זו מהווה הפרה של הסכם העבודה ומקנה לעובד עילת תביעה ישירה נגד המעסיק. ב-ע"ע 11910-05-11 אהרון בניאס – עיזבון המנוח אלכסנדר זובאטוב (25.06.12)) נפסק כי העובד רשאי לבחור במסלול התביעה הנוח לו, מבין שלוש אפשרויות פעולה נגד המעסיק:
א. הגשת תביעה לביצוע בעין של ההסכם – על ידי העברת ההפרשות שלא בוצעו לקרן הפנסיה. זוהי דרך המלך והיא העדיפה במקרה שהדבר אפשרי.
ב. הגשת תביעה לפיצוי בסכומים שהמעסיק היה צריך להעביר לקרן הפנסיה – בתביעה זו על העובד לפרט את הסכום שהמעסיק נמנע מלהפריש לקרן הפנסיה מדי חודש, ובכפוף לתקופת התיישנות של שבע שנים מיום הגשת התביעה.
ג. פיצוי בגובה הגמלאות שהעובד יכול היה לקבל אלמלא ההפרה – הסעד בתביעה יכול להיות פיצוי מהוון (תשלום חד פעמי המביא בחשבון את הסכומים שעתיד העובד להפסיד מדי חודש בעתיד ואת הריבית הנגזרת מכך שהפיצוי משולם עוד לפני מועד ההפסד בפועל) או תשלום עתי (תשלום חודשי בגובה ההפסד החודשי). בדרך כלל לא ייפסקו תשלומים עתיים אלא במקרים שבהם הוכח שהמעסיק הוא בעל איתנות כלכלית, שברור שיהא מסוגל לבצע תשלומים לשנים קדימה, ובמקרים בהם קיים קושי בהערכת נזקיו של הניזוק (סע"ש 15883-05-14 פלונית ואח' – אקס פייב רווליישן בע"מ (13.03.18).
בתביעה לפיצוי בגובה הגמלאות שאיבד העובד (מסלול ג') אין כלל רלוונטיות לסכום שהמעסיק נמנע מלהפריש לקרן הפנסיה (המחדל), אלא רק לסכום שהעובד הפסיד ויפסיד עקב מחדל המעסיק (הנזק). בהחלט תיתכן סיטואציה שבגין מחדל של המעסיק, אשר אילו היה נתבע לפי מסלול ב' סכום התביעה היה נמוך, החיוב הכספי שיושת על המעסיק יהיה גבוה מאוד. להלן מספר דוגמאות לסכומים שמעסיקים חויבו לפצות עובדים בפסקי דין של בתי הדין לעבודה:
1. ב-תע"א 2624/04 חנא ארשד–ג.ס.ט הנדסה בע"מ (26.3.15) חויב המעסיק לפצות את עיזבונו של עובד שנפטר בסך של למעלה מ-220,000 ₪ בגין עשר שנים בהן לא קיבל פנסיית נכות, עד למועד פטירתו תוך כדי ההליכים המשפטיים.
2. בעניין בניאס – זובאטוב המוזכר לעיל חויבו המעסיקים לפצות את עיזבונו של העובד ב-352,000 ₪ בגין הפסדי הפנסיה של העובד המנוח;
3. ב-ע"ע 41741-12-16 אליהו דאדון – ולדימיר פופוביץ (5.8.19) חויב המעסיק לפצות את העובד בסך של כ-110,000 ₪ בגין הפסדי פנסיית נכות שהשתלמה לו בסכום נמוך מאחר ורק חלק משכרו בוטח;
4. ב-סע"ש 31843-11-13 שמואל אליהו – מוקד יסעור שירותי אבטחה 2000 בע"מ (20.7.16) חויבה המעסיקה לפצות את העובד בסך של כ-328,000 ₪ בגין הפסדי פנסיית נכות (בערעור שהוגש הצדדים הגיעו להסכם פשרה שתוכנו אינו ידוע).
עובד המגיש תביעה לפצותו בגובה הפסדי פנסיית הנכות נדרש להוכיח הן את מחדלו של המעסיק והן את הנזק שנגרם לו. לצורך הוכחת הנזק על העובד להוכיח כי אילו היה מבוטח בביטוח פנסיוני כדין, קרן הפנסיה הייתה משלמת לו פנסיית נכות בגין מצבו הרפואי ואת שיעורה. נתונים אלה יש להוכיח באמצעות חוות דעת מתאימות – חוות דעת רפואית וחוות דעת אקטוארית. עם זאת, במקרה שעקב מחדלי המעסיק קרן הפנסיה הכירה בכך שהעובד הינו "נכה" ועל כן החלה משלמת לעובד פנסיית נכות בסכום מופחת מזה שהיה משולם אלמלא מחדלי המעסיק, אזי העובד יידרש להוכיח רק את ההפסד – מהו סכום הפנסיה המלא שהיה צפוי להשתלם לו אלמלא מחדלי המעסיק.
משרדנו עוסק בסוגיות משפטיות מסוג זה – אנו מזמינים אותך לפנות אלינו לקבלת לייעוץ ובירור האפשרויות העומדות לרשותך!
