רשלנות רפואית – מדע או תחושה?

רשלנות רפואית וחלקו של המטופל –
מהי חשיבות תחושותיו של המטופל?

מאת: עו"ד הילה יד שלום | פורסם בתאריך: 21/11/16

פעמים רבות אנו שומעים בתקשורת על תביעות רשלנות רפואית בהן נטען לטיפול שגוי, עיכוב בטיפול או באבחנה, ניתוח שבוצע באופן רשלני, התעלמות מממצאים או טעויות במתן תרופות.

חלק מתביעות אלה מבוסס על מקרים של מטופלים אשר לאחר קבלת טיפול רפואי (במפגש הטיפולי, בבית החולים או על מיטת הניתוחים), חשים כי הרופא המטפל לא היה קשוב לבעיה, או כאשר מטופלים מרגישים כי תלונותיהם אינן מקבלות מענה.

ואכן, פעמים רבות לתחושותיו של המטופל יש חלק מכריע בטיפול הרפואי – על מנת שהצוות הרפואי יוכל לדעת שיש בעיה כלשהי במהלך הטיפול במטופל. דוגמה בולטת למצבים מעין אלו הנה הליכים כירורגיים המבוצעים ע"י סיבים אופטיים שונים (שיטה לפרוסקופית – בניגוד לשיטת ניתוח "פתוחה" המחייבת פתיחת בטן – שיטה לפרוטומית).

התרחישים השכיחים

משרדנו ניהל מספר תביעות בנוגע להליכים כירורגיים כאלה, כדוגמה בדיקות ERCP, בדיקת אולטרה-סאונד אנדסקופי EUS ובדיקות רבות נוספות. הליכים אלו כדבר שבשגרה כרוכים בסיכון לא מבוטל כי במהלך ההליך שמיועד למטרות אבחנתיות ו/או טיפוליות, הרופא המבצע עלול לגרום לנקב (פרפורציה) באחד האיברים הסמוכים. נקב כזה מוביל לדימום פנימי והנו מתכון לסיבוכים וזיהומים אם לא יטופל בהקדם. פעמים רבות נקב שנגרם במהלך הליך כירורגי כאמור אינו ניתן לגילוי תוך כדי ההליך והאינדיקציה הראשונית לקיומו יכולה להגיע דווקא מתלונות של המטופל על כאבים. במידה והמטופל מתלונן על כאבים, מחובת הצוות הרפואי לבחון את מיקום התלונות, להפנות את המטופל לבדיקה לשלילת מצב של פרפורציה (לדוגמה בדיקת CT) ואם מתברר כי התרחשה פרפורציה יש לעצור את הדימום באופן מיידי – גם באמצעות ניתוח פתוח.

במצבים כאלה, עצם התרחשות הפרפורציה אינה בהכרח עילה לתביעת רשלנות, אולם יש לבחון את הטיפול של הצוות הרפואי באירוע עם גילויו, או שיש לבחון האם ניתן היה לגלותו מוקדם יותר. כך, במקרים מעין אלה תהיה חשיבות מכרעת לשאלה האם אבחון הפרפורציה נעשה במהירות, שכן קיימת חשיבות עליונה לעצירת הדימום ומניעת נזק, והאם הטיפול בו נעשה באופן ראוי ומיידי. במקרים בהם המטופל לא התלונן על כאבים, קשה יהיה לטעון שהיה על הצוות הרפואי לגלות מוקדם יותר את הפרפורציה. במצבים כאלה, תחושותיו של המטופל הן אלה שיכולות ללמד את הצוות הרפואי על חשד לקיומה של פרפורציה – שאמור להוביל לבדיקת המטופל ושלילת ו/או אימות האבחנה של פרפורציה, ורק עם הופעת תלונה מצד המטופל ניתן לומר שהיה על הצוות הרפואי לאבחן/לבדוק, ואם לא בדק ו/או לא אבחן בסמוך להופעת התלונות – ייתכן מאד וקיימת עילת תביעה ברשלנות רפואית.

אם ניקח לדוגמה מצב שונה, בו התרחשה פרפורציה במהלך ההליך הכירורגי, אך לא הגיעו תלונות כלשהן מצד המטופל שיכולות להעיד על קיומה – אמות המידה לבחינת התנהלות הצוות הרפואי ולבחינת מועד אבחון הפרפורציה יהיו שונות. דוגמאות מעין אלו מלמדות אותנו על חשיבותן ומרכזיותן של תחושותיו של המטופל בהליך הרפואי, וכפועל יוצא מכך בשאלה אם יש מקום לבחון קיום רשלנות רפואית במהלך הטיפול. ואולם, לצד דוגמאות אלה, בהן תחושות המטופל הנן בעלות חשיבות רבה לצורך ההכרעה בשאלת קיומה או היעדרה של רשלנות רפואית, חשוב שנזכור כי בסופו של דבר, התחושה של המטופל אינה יכולה להכריע גורלה של תביעה, והכלים ואמות המידה בהן ישתמש בית המשפט אינם מבוססים על תחושת המטופל – מוצדקת ככל שתהיה.

בין מטפל למטופל

המפגש בין המטפל למטופל אינו מפגש בין כוחות שווים. המטופל, בעומדו אל מול הרופא המטפל, נמצא בעמדה של תלות והזדקקות למוצא פיו של הרופא. יכולתו לשאול את השאלות הנכונות, לברר ולבדוק את המומחה העומד מולו – מוגבלת. אם נוסיף לכך את העובדה שפעמים רבות רופאים נמצאים תחת לחץ תמידי ועומס רב, ואלה מתבטאים ביחס פחות סבלני למטופלים, ניתן בנקל להבין מדוע מטופלים רבים יוצאים מפגישות טיפוליות בתחושה שמצוקותיהם לא נענו.

חשוב תמיד לזכור שיש הבדל גדול בין תחושותינו כמטופלים, לבין השאלה שתידרש להכרעה בבית המשפט. לא בגלל שתחושות אלה אינן חשובות, אלא בגלל שתחושות אלה אינן הפרמטר היחיד בשאלה אם התנהלות הרופא המטפל או הצוות הרפואי הייתה ראויה. בית המשפט, בבואו לבחון תביעות ברשלנות רפואית, נעזר – לצורך הכרעה בשאלת קיומה או היעדרה של רשלנות רפואית – בחוות דעת של מומחים רפואיים, בין אם מומחים מטעם הצדדים ובין אם מומחים מטעם בית המשפט. המומחה הרפואי בתביעת רשלנות רפואית יצטרך לקבוע האם התנהלות הרופא/המנתח/הצוות הרפואי הייתה סבירה בהתאם לפרקטיקה הנוהגת והידע המדעי שהיה קיים במועד התרחשות האירוע. המומחים הרפואיים משתמשים לצורך עריכת חוות הדעת הן בידע הפרקטי שצברו, והן בספרות המדעית. הפרקטיקה הרפואית של כל מומחה מבוססת בין היתר על האסכולה ממנה בא כל רופא. כך, בעוד שיש רופאים הדוגלים בגישה שמרנית, ואשר ימליצו על ניתוח רק כפתרון אחרון ולאחר שדרכי טיפול חלופיות כשלו, קיימות גם אסכולות אחרות אשר רופאים הנמנים עליהם עשויים לתת המלצה טיפולית אחרת. בנוסף לפרקטיקה, הרופאים מתבססים כאמור על הספרות המדעית, אשר משמשת כלי חשוב בעריכת חוות הדעת.

אנחנו לרשותכם…

במהלך השנתיים האחרונות ביליתי את מרבית שעותיי במסדרונות בית הספר לרפואה בת"א בלימודי תואר שני באפידמילוגיה, וצברתי ידע על המתודולוגיה ושיטות המחקר עליהן מבוססת הספרות המדעית, ואשר על פי שיטות מחקר אלה מבססים המומחים את חוות הדעת שלהם. הבנה מעמיקה הן של מחקרים אלה והן של שיטות המחקר הנה כלי חשוב בניהול תביעה בתחום הרשלנות הרפואית ובקבלת ההחלטה לגבי קיום עילה או היעדרה.

צוות משרדנו ישמח לתת ייעוץ בנושא סיכויי תביעות בהסתמך על הספרות המדעית, ואתם מוזמנים לפנות אלינו בכל שאלה.